חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' טהור חקלאות מתקדמת

החלטה

1.התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב, בגין חוב שירותים וציוד שצרכה המבקשת, שהינה שותפות בלתי רשומה, מהמשיבה.

המשיבה הודיעה כי אינה מבקשת לחקור את המצהיר על תצהיר ההתנגדות, אלא עותרת היא למתן החלטה לאחר שיוגשו סיכומים בכתב, שכן לעמדתה אין בנמצא בהתנגדות כל טענת הגנה.

מאחר וניסיונות רבים לקבלת סיכומי המבקשת כשלו שכן זו אינה דורשת את הדואר אשר נשלח לכתובת שצוינה על ידה ככתובתה, לרבות ניסיון כושל של המשיבה להסתייע בעוה"ד חג'בי לשם כך, ומאחר ואף לאחר עיון בהתנגדות דינה להידחות לגופה, הריני מורה על דחיית ההתנגדות, וזאת מכח סמכותי בהתאם להוראות תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

2.המצהיר מטעם המבקשת אינו מכחיש את ההתקשרות עם המשיבה, הן לשם רכישת הציוד והן לשם קבלת השירות השוטף, אלא, כל טענתו היא כי מדובר היה בשותפות בה היו שותפים המצהיר ואדם נוסף, כאשר בשלב כלשהו החליטו השניים על פירוקה ועל העברת הזכויות והחובות בה לאדם שלישי, שלא היה חלק מהשותפות ושאינו צד לתובענה.

המצהיר טוען כי בהתאם להסכם פירוק השותפות, שהמשיבה כמובן אינה צד לו ואף לא נטען כי הדבר הובא לידיעתה וחשוב מכך לאישורה, הועברו לבעלותו 4 מכשירי טלפון שהיו שייכים לשותפות, ואילו באשר ליתר, יהיו אלה עפ"י ההסכם בבעלות ובאחריות רוכש השותפות, אותו צד שלישי, ולא תהיינה לו טענות בקשר לכך.

המצהיר טוען אפוא כי על המשיבה לפנות אל רוכש השותפות ולהיפרע את החוב ממנו, וכי למרבה הצער על אף הסבריו, לא זכה לאוזן קשבת אצל המשיבה.

3.המשיבה טוענת כי אין באמור בתצהיר המבקשת כל טענת הגנה.

המשיבה טוענת כי המדובר במכשירים שנרכשו ע"י השותפות ורק בקו אחד בוצעה העברת בעלות אל המצהיר מטעם המבקשת, כעולה אף מטופס העברת הבעלות שצירף המצהיר בעצמו להתנגדותו, ובגין קו זה אמנם לא נותר חוב לתשלום.

אלא, שבנוגע ליתר הקווים נותר חוב כמפורט בכתב התביעה ובנספחיו, ועל עצם החוב אין המבקשת חולקת.

לעמדת המשיבה, טענת המצהיר כי השותפות פורקה וכי סוכם על העברת החיובים איננה מעניינה של המשיבה, שכן היא לא נתנה את הסכמתה להבנות שסוכמו בין הצדדים ולא הובא לידיעתה דבר בנוגע לפירוק השותפות, ועל כן, רשאית היא לתבוע את הלקוח אשר התקשר עמה. המשיבה מפנה להוראות סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969.

4.כידוע, תובע רשאי לחקור את המצהיר על תצהיר בקשתו למתן רשות להתגונן, אולם אינו חייב לעשות כן, ומקום שנמנע הוא מחקירה, אין בכך כדי להוסיף לתצהיר את אשר אין למצוא בו מעיקרו. פירושו של דבר, כי בהעדר חקירה עומד בפני בית המשפט רק מה שנאמר בתצהיר ועל יסוד זה יש לבחון האם יש באמור בתצהיר כדי לבסס הגנה.

יודגש, כי ויתורו של תובע על חקירת המצהיר כלל איננה מחייבת קבלת התצהיר ככזה שאינו שנוי במחלוקת, שכן במקרה בו התצהיר כולל טענות סתמיות, ללא פירוט, אינו מגלה את מהות ההגנה, או שאינו מגלה כל הגנה שהיא, אין מקום לראות בהימנעות מחקירה כמצביעה על הסכמה לתוכן הכתוב.

ר' האמור בספרו של דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהד' אחת עשרה, בעמ' 255-256.

המצהיר מודה בהתקשרות וברכישת השירותים, שראשיתן עוד בעת שהיה חלק בלתי נפרד מהשותפות, ומכח התחייבותו נרקמה העסקה בין השותפות לבין המשיבה לכתחילה. המצהיר אף איננו מכחיש את גובה החוב.

אלא, שטענתו היחידה של המצהיר, ולפיה הוא איננו הגורם הנכון לחיוב, כי אם אותו צד ג', וזאת מכח הסכם שנכרת בין השניים ביחד עם השותף הנוסף, אינה יכולה להועיל ולשמש הגנה אשר יהא בה כדי להדוף את התביעה, אף לו נצא מנקודת הנחה כי אמת היא.

סעיף 6 לחוק המחאת חיובים קובע כי נדרשת הסכמת הנושה להמחאת חיוב וזו לשונו:

"חבותו של חייב ניתנת להמחאה, כולה או מקצתה, בהסכם בין החייב לבין הנמחה שבאה עליו הסכמת הנושה, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין."

בניגוד לפעולתו של המצהיר בקשר עם הקו היחיד שהועבר, לביצוע העברת בעלות מסודרת מול המשיבה, לא ביצעה המבקשת העברת בעלות בקשר לקווים שהועברו לבעלותו של צד ג', בהתאם להסכם בין הצדדים, ולמעשה פעלו הצדדים להסכם פירוק השותפות ליצירת התחייבות שתוקפה בינם לבין עצמם, אך אין לה תחולה בנסיבות כלפי המשיבה.

המשיבה פועלת אפוא בדין כנגד הגורם שהתקשר עמה, מולו יש לה יריבות ברורה, וככל שטוען המצהיר כי המדובר בהפרת ההסכם לפירוק השותפות רשאי הוא למצות זכויותיו עפ"י הדין בעניין זה.